רשאי להתפלל בחדר המיועד לתפילה לכל הדתות אם אין שם צלמים
הנה על מנת לענות כראוי על שאלה זו שכמעט ולא הובאה בכלל בפוסקים, יש לדון משום מה באמת יש לאסור להתפלל בבית של עבודה זרה וכגון כנסיות וכדומה, וממילא נוכל לדון אם האיסור חל על חדר כזה שנועד לתפילה לבני כל הדתות.
ונפתח במה דפשיטא לן וזה שיש איסור חמור להיכנס לכנסיה ומקום עבודה זרה.
ומראש צורים אראנו דמובא בגמרא (ע״ז יז,א) שאפילו להתקרב לפתח בית ע״ז שנאמר ״אל תקרב אל פתח ביתה״, וכתבו התוס’ (ד״ה ניזיל) שדרך להרחיק מפתח עבודת כוכבים כל מה שיכול וא״כ כל שכן שאין להיכנס ממש לתוכה.
וראה כמה הרמב״ם (בפירוש המשניות ע״ז פ״א דף יא) הגדיל לאסור אפילו לגור בעיר שיש בה עבודת כוכבים, וז״ל: ״אומרו מהו לילך לשם – שישים אותה דרך לילך ממנה לזולתה, לפי שאסור להיכנס לעיר שיש בה עבודה זרה, וכל שכן לדור בה, וכל שכן לסחור בה…ולפיכך כל מה שיש בה אסור בהנאה. ולפיכך יש לדעת שכל עיר שיהיה להם בה בית תפילה- שהוא בית עובדי כוכבים בלא ספק, הרי אותה העיר אסור לעבור בה בכוונה, וכל שכן לדור בה. אבל אנחנו תחת ידיהם בעונותינו ושכנים בארצם אנוסים, ונתקיים בנו מה שנאמר: “ועבדתם שם אלהים מעשה ידי אדם עץ ואבן”. ואם העיר דינה כן, קל וחומר דין בית עבודת כוכבים עצמו, שהוא אסור לנו כמעט לראותו, וכל שכן להיכנס אליו״.
ומכל הנ״ל עדיין לא התברר מדוע אין להיכנס למקום ע״ז, ומצאנו כמה טעמים לאסור.
- רש״י (ע״ז יא,ב ד״ה בזמן) כתב שההולך בדרך המיוחדת לאותו מקום נחשד שנראה כמהלך לעובדה. גם הרשב״א (מובא בטור יו״ד סי’ קמט) סובר שהוא משום חשד שנראה כהולך לעבוד הע״ז.
- הרא״ש בתשובותיו (כלל יט סי’ יז) כתב שהטעם הוא דחישינן שמא ימשך אחר הע״ז, וז״ל: ״ששאלתעל אשר ברח ונכנס ליסגר בבית עבודת כוכבים המוקפת חומה ודלתים ובריח כדי לינצל, נראה לי שאין איסור ועון בדבר, ועוד יותר מזה אני אומר כי בארצנו נהגו הגוים אף מי שהיה חייב מיתה ונס אל בית עבודת כוכבים לא יקחוהו משם, ואם יהודי ברח שם לינצל אין איסור בדבר. ולא דמי למתרפא בעצי אשרה, דהתם היינו טעמא משום דסבור הישראל שיש ממשות בעבודת כוכבים ואתי לממשך בתרה כיון שהרפואה תלויה בעצי אשרה, ולא משום שנהנה מעבודת כוכבים דגרסינן בירושלמי (בפרק שמונה שרצים) בכל מתרפאין חוץ מעצי אשרה עד כדון שאמר לו הגוי הבא לי מעלין של עבודת כוכבים והביא לו אבל אמר מעלין סתם מביא לו אף מעלין של עבודת כוכבים וכן אם עובדי כוכבים נהגו קלון בבתי עבודת כוכבים להציל הבורח לתוכן בשביל זה לא אתי למימשך בתרה דאין זו משום כח ועילוי שיש בעבודת כוכבים ועוד דלא אסרו להתרפאות אלא מעצי אשרה הנעבדת שהיא עצמה עבודת כוכבים ומשתחוין לה אבל בית שמכניסין לתוכה עבודת כוכבים אינו נקרא עבודת כוכבים כדתנן (ע”ז מ”ז) ג’ בתים הם וכו’.״
- הריטב״א (ע״ז יא,ב) כתב שכניסה למקום ע״ז נאסר משום שהוא כבוד לעבודה זרה שמתאספים שם לכבודה.
- בספר חסידים (סימן תלה) הביא את המעשה הבא: ״כומר אחד היה חייב ליהודי כסף וידע הכומר שלא ילך אחריו לבית התיפלות, וכשהיה הולך לתבוע חובו הלך הנכרי לבית התיפלות ולא רצה היהודי לילך אחריו שם. איש אחד הלך בבית ע”א ונתחרט שאל לזקן להורות לו מה לעשות, א”ל באיזה יום היה, כך וכך בכל שנה באותו יום תתענה וכן עשה. יהודי אחד הלך בחצר בית ע”ז כשיצא שמע בת קול שאמרה ואותי השלכת אחרי גוך (מ”א י”ד ט’) והתענה כל ימיו״.
ונראה מדברי הבת קול שאמרה ״ואותי השלכת אחרי גוך״, שהאיסור הוא משום כשנכנס נראה הדבר כאילו הוא בוגד בבורא עולם ומשליכו מאחריו ח״ו.
- ישנם ראשונים שלמדו שאין הטעם כדלעיל משום איזה חשש, אלא שהוא איסור עצמי של אביזריהו דעבודה זרה. וכך כתב הריטב״א (ע״ז דף יא,ב): ״מהו לילך לשם? בזמן שהדרך מיוחדת לאותו מקום אסור…והוא בכלל אביזריהו דע״ז שיהרג ואל יעבור״, ומכיון שהאיסור הוא משום ע״ז אם כן כתב הריטב״א שאסור ״אפילו במקום פיקוח נפש״, וכן כתב הרשב״א (שם) ודלא כדעת הרא״ש בתשובותיו שהבאנו לעיל (כלל יט סי’ יז) שהתיר להיכנס למקום ע״ז במקום פיקוח נפש.
ויתכן שזהו גם דעת הרמב״ם שהבאנו לעיל שאסר אפילו לגור בעיר שיש בה ע״ז ולא להסתכל בה, שאם היה האיסור משום אחד מאותם חששות של שאר הראשונים לא היה אסור כולי האי.
והשתא נחזי אנן אם אדם רשאי להיכנס לאותו החדר שהוקצה לתפילה לכל מאן דבעי.
ונראה דליכא משום אותם הטעמים, שהרי לשיטת רש״י שאסר משום חשד שנראה כהולך לעבוד ע״ז, ודאי שחשד זה הינו רק במקום המיוחד לע״ז ממש ולא במקום הנ״ל, ולכן גם אין לחשוש דילמא ימשך לעבוד ע״ז כדעת הרא״ש, וגם בזה שנכנס לשם אינו נראה כמתאסף לכבד הע״ז כדעת הריטב״א ולא נראה כאילו משליך את בוראו מאחוריו כדעת ספר החסידים.
גם האיסור העצמי של אביזרייהו דע״ז אינו שייך כאן שהרי אין כאן שום ע״ז, ולכן עולה שאין לאסור להיכנס לחדר זה, אלא שאולי יתכן עדיין איסור להתפלל במקום שכזה, שהוא מאוס לגבוה.
ולכאורה היה אפשר ללמוד ממשה רבינו שלא הסכים להתפלל בערי מצרים לפי שהיו מלאים גילולים (רש״י שמות ט,כט), אולם יתכן שעשה כן מחמת צידקותו ולא מצד הדין.
והשתא בקודש חזיתיה לכמה מרבותינו שדנו בשאלה מעין זו.
בשו״ת תרומת הדשן (שאלה ו’), דן בזה וכתב שלא יתפלל במלון שבו ישנם גילולי עבודת כוכבים, אולם העלה באחרית התשובה שאם אינו יכול להתפלל בדרך במקום שלא יפריעוהו ולא יבלבלו דעתו, אזי רשאי להתפלל בחדר פנוי בבית המלון אף שיש בה גילולים מצויירים וחקוקים בכותל ולפעמים תועבות ופסילים. ואם כן ודאי שניתן להתפלל בחדר שאין בו דבר מלבד שולחנות וכסאות אף שבאים שם גם הנכרים לצורך נימוסיהם. וכן דייק גם בספר וישאל שאול (סימן יא) מדברי התרומת הדשן.
וז״ל התרומת הדשן: ״מי שהוא בדרך, והיום מעריב, שהוא עת לתפילת המנחה, והרי הוא קרוב למלון לעיר שכולה נכרים, שיוכל להגיע שם בעוד היום גדול; שפיר טפי שימתין להתפלל עד כי יבוא למלון, או יתפלל בשדה גם כן מעומד, כגון שיוכל להסתלק מן הדרך?
תשובה: יראה, דאם יוכל להסתלק מן הדרכים כל כך, שקרוב הדבר לגמרי שלא יבואו עוברי דרכים ויפסיקוהו, שפיר טפי להתפלל בדרך, ממה שיתפלל במלון בעיר שכולו נכרים. מפני שבעיר, הרבה גילולים ובתי טומאה יש בה, וכמעט שאין מלון שהוא בית נכרי שלא תמצא בה הרבה גילולים מצויירים או חקוקים בכותל, גם לפעמים תועבות ופסילים. ודרשו רבותינו מקרא זה (מכילתא שמות ט כט) ״כצאתי את העיר ״, לא רצה להתפלל בתוך כרך מצרים, לפי שהיתה מלאה גילולים. ואמרינן נמי (שבת קכז,ב) דר’ יהושע כשרצה לילך למטרוניתא, חלץ תפיליו ונתנם לתלמידיו, ואמר להם אחר כך שעשה בשביל שלא יכנסו דברי קדושה למקום טומאה.
אמנם אם אין בירור שלא יפסיקוהו עוברי דרכים בשדה, וגם שאפשר לו למצוא חדר או קרן זוית במלון, שיוכל להתפלל שם בלב פנוי ולא יבלבלוהו בני הבית, בדרך זה שפיר טפי להתפלל במלון, כדאמרינן בפרק קמא דברכות (דף ג ( דרבי יוסי נכנס לחורבה להתפלל, ולא רצה להתפלל בדרך, שלא יפסיקוהו עוברי דרכים. אף על פי דמסיק התם שאין נכנסין לחורבה. ואף כי האידנא כל תפילות שלנו הן בעיירות המליאות תועבות וגילולים״, עכ״ד.
והעתיקו הרמ״א (או״ח סוף סימן צד) להלכה: ״מי שבא בדרך והוא סמוך למלון, אם יכול להסתלק מן הדרך במקום שלא יפסיקוהו עוברי דרכים שם, ולא יתפלל במלון של עכו״ם שלא יבלבלוהו בני הבית, אבל אם אי אפשר לו להסתלק מן הדרך במקום שלא יפסיקוהו, יתפלל במלון באיזה קרן זוית״.
וכתב הפרי מגדים (א״א אות י״ב וי״ד, הובא בכה״ח סי’ צד ס״ק לה ול״ז) שמבואר מדבריו שאף אם אין ברור אם יפסיקוהו עוברי דרכים, ובמלון שבו ישנם גילולים יש קרן זוית שיוכל להתפלל בלא שיבלבלו אותו בתפלתו, עדיף להתפלל במלון. ויותר מבוארים הדברים במשנ״ב (ס״ק כט-ל) שכתב שודאי יש במלון גילולים ואם אין לו מקום אחר להתפלל רשאי להתפלל במלון ולא יחוש לאותם גילולים שהרי כל תפילותינו בעירות מלאות גילולים. רק הוסיף שאם הגילולים הם כנגד הכותל המזרחי, יפנה לצד אחר ולא יתפלל כנגד אותם הגילולים. וכן כתב הש״ע (סי’ קיג ס״ח) שאם היה מתפלל והגיע בתפלתו למקום ששוחין, ובא כנגדו גוי ויש לו תמונת עבודת כוכבים, לא ישחה אף על פי שליבו לשמים, מפני שנראה כמשתחוה לעבודת כוכבים (משנ״ב ס״ק טו).
וגם מדברי הרב אליהו מזרחי (סי’ פא) נראה שיש להתיר להתפלל במקום בו נעשה מעשה תועבה, וז״ל:
שאלה: על העבירה שנעשה בקהל ארגון שראו עדים כשרים את שמש הכנסת מתעולל עם נער אחד בהיכל ה’ האם יש היתר להתפלל באותו בית כנסת אם לא.
תשובה: בהיות שבא באזני קצת מבני עמנו, הוציאו קול על (בית) הכנסת הזה לומר שמאחר שנעברה בו עבירה גדולה כזאת שוב אין ראוי להתפלל בו ולהזכיר בו קדיש וקדושה ולא לשים בו ס”ת, באתי לפרסם ולהודיע שיבושם, שאין הדבר כן כמו שהם חושבים, אבל הם בודאי הגמור טועים ומשתבשים ואין ראוי להוציא מפיהם דבר זה, שא”כ לפי דעתם המשובשת אין ראוי להתפלל בשום בית מבתי היונים והלועזים מאחר שסתם בתיהם הם מכניסים בתוכם עבודה זרה, ולא דרך עראי בלבד אלא אף דרך קבע, שכן דרכם של גוים תמיד לשים בבתיהם צורת יש”ו וצורת אמו, ותחתיהם נר דולק ועשן הקטרת עולה בו, שזו היא ע”ז גמורה ורבותינו אמרו בפירוש אין מוכרים לגוים בתים בארץ ישראל…מפני שהוא מכניס לתוכה ע״ז, ונאמר לא תביא תועבה אל ביתך. הרי לך בפירוש גמור שסתם בתי הגויים מכניסים בהם ע״ז… ועם כל זה אנו שוכרים וקונים בתים מן הגוים ואנו מתפללים בתוכם בכל תפוצות גלותינו ולא נמצא שום פוצה ומצפצף לערער בזה, וכל המערער בזה אינו אלא טועה, שהרי דברים ק”ו, ומה אם בית מקדשנו שהוא מקדש בית עולמים שהשכינה שרויה בו והוא קדש קדשים לא נאסרו תפלתנו בו אף על פי שהכניסו בו ע”ז… בתי כנסיות שלנו שאינן אלא מקדש מעט, והקלו בהם בכמה דברים שהן אסורים בבית המקדש על אחת כמה וכמה.
והנה אחר שכתב להתיר להתפלל, הוסיף שאין לאסור התפילה אף בבתי הנכרים למרות שהם מכניסים לשם עבודה זרה ממש. ומדבריו נראה שהוא התיר גם בעת שהבית עדיין שייך לעכו״ם.
ומכל הנ״ל מוכח שלא כדעת הרב שמאי גרוס בשו״ת שבט הקהתי (ח״ו סי’ פג) שדן בשאלתינו אם מותר להתפלל בחדר זה וכתב לאסור משום שלא שייך להקל אלא אם כן אומרים שהעבודה זרה באה בגבול הישראל, ואילו כאן כיון שהמקום נקבע בתחילה להתפלל לשם ע״ז הרי הישראל אח״כ בא בגבולה ואסור.
והעמיד הבנין על הא שכתב המג״א (ס״ק יז) להקל בשם הרא״ם להפוך כנסיה לבית כנסת כיון שהבית עצמו לא נעבד, והאליהו רבה החמיר, הובאו דבריהם במשנ״ב (סי’ קנד ס״ק מד-מה) ופסק שם שהעולם נוהגים להקל.
והסביר הביאור הלכה (שם ד״ה נרות) שלא היקל המג״א אלא אם לא הכניסו לשם גילולי ע״ז אבל אם הכניסו אף שהבית מותר להדיוט מטעם שכבר נתבטל על ידי זה, על כל פנים לבית הכנסת אסור. לעומת זאת ברור שאם נעשית עבירה בבית הכנסת אין לאסור המקום ולכן החילוק פשוט שיש הבדל בין אם הע״ז נכנסה בגבולינו שאז המקום מותר לבין אם הקום נועד קודם לע״ז ואנו נכנסנו בגבולה שאז אסור.
ולכן גם בחדר זה שנבנה תחילה לשם ע״ז אסור לנו להתפלל שם, ונוסף על זאת שאם יש בחדרים אלו צלמים ודאי שאסור להתפלל שם.
והוקשה לי על דבריו בכמה אופנים, ראשית מה שהחליט הרב שכך הוא המציאות שחדרים אלו נקבעים בתחילה לשם עבודה זרה, כפי הנראה המציאות היא שהמקום הוא חדר ריק ללא שום כוונה לדת זו או אחרת, ועל פי זה ודאי שאין שום טעם לאסור.
ומשום חשש שמא הכניסו בו פעם עבודה זרה, כבר כתב הביאור הלכה (שם) שכל עוד הע״ז שם נחשב הבית כמשמשי ע״ז, אבל אחר שהוציאו משם את הע״ז הותר הבית להדיוט משום ביטול, שהוצאת הע״ז מהבית הוי ביטולו מדין תשמישי ע״ז.
וממה שרצה ללמוד ממחלוקת המ״א והא״ר אין ראיה שכן שם דיברו על הפיכת המקום לבית הכנסת ובזה יש להחמיר אם הכניסו בו ע״ז, אבל להתפלל שם אין איסור כשם שהוכיח הביאור הלכה (שם) שאין לקבוע המקום למצוה דמאיס, אבל רשאי אדם לקנותו למגורים, והרי במקום מגורים ודאי שאדם מתפלל ומברך ולומד בו תורה וכיוצא בזה.