I am a pre-school teacher in a Jewish school, where some of the teachers are Jewish and others are not. We bake challot for the kids in our toaster ovens on Thursdays as part of their Shabbat party. This week, one of the non-Jewish teachers baked the challot. What is the status of the challot and the toaster ovens?

Thank you for your question.

The short answer:

• The challot are assur to eat and must be thrown out.
• The trays/racks that came in direct contact with the challot while they were baking must kashered at a temperature of 850-900 F. This can be accomplished by using a blow torch or by inserted the tray into an oven and running the self clean mode. If theses options aren’t possible, then the trays/racks cannot be kashered and must be thrown out. If the trays are very expensive or there are many of them such that there is a substantial financial loss if they must be thrown out, then there is room to be lenient to kasher them by waiting 24 hours and putting them in an oven on high for 1.5-2 hours. You should consult a rabbi if you feel this is the situation.
• The toaster ovens can be kashered by waiting 24 hours and turning them to high for 1.5-2 hours.

The explanation:

Chazal prohibited us from eating bread baked by a non-Jew (פת עכו”ם) so that we shouldn’t come too close to them and intermarry with them. There are two categories of bread in this prohibition:

1. Pat Baal Habayit (home-made bread): This refers to bread made by a non Jew for his own personal use. This bread is forbidden to eat under all circumstances, and there are no leniencies.
2. Pat Palter (Bakers bread): This refers to bread made by a non Jew for the purpose of selling to others. Included in this is all breads and baked goods that one finds in stores, and the like. This bread according to halacha is permissible to eat, at least if bread made by a Jew is not readily available (or isn’t as good), although some people are stringent and don’t eat it (see source 1 below). We are familiar with the notion that some people are strict on only eating “Pat Yisrael”–this refers to this type of bread that although is halachicly permissible, some people are stringent not to eat it.

In light of all this, there are two reasons why in your case the challot baked are assur:

• It can be argued that in this case, even though the teacher didn’t bake it for her own personal use, since she made it for her class it is still considered pat Baal Habayit and not pat Palter. The explanation is that the definition of baker’s bread is something that is made to sell to anyone who comes to buy, and as such chazal gave certain leniencies because since there is no personal connection between the buyer and the baker it is unlikely they will come too close and intermarry, however in a case where he baked it for someone specific (in this case, her class), even though it isn’t for himself, it would be classified as pat baal habayit because there is a specific connection between the non-Jew and the receiver (see source 2 below). As such, it is forbidden to eat under all circumstances.
• Even if we would say it is considered pat Palter, the halacha is that the only time pat palter is permissible is when it is owned by a non-Jew, but if it is owned by a Jew then it is prohibited. The explanation is that the reason Chazal gave a leniency to eat pat palter is since it is difficult to always find pat yisrael, but in a case where a jew owns it he should be able to bake it himself, and therefore they didn’t permit it (see source 3 below). Therefore, here since the bread is owned by the school, if a non-Jew baked the bread there would be no leniency of pat palter.

Now that we have established that the challot are assur, we must discuss the status of the trays and ovens used to bake them. The halacha is that the same way non-kosher food cooked in a pot renders the pot not kosher and must be kashered, so to pat akum baked in a tray or oven renders them non kosher and they must be kashered (see source 4 below).

• The tray/racks that came in direct contact with the bread while baking must be kashered through libun gamur, which is a temperature of 850-900 F. This can be accomplished by using a blow torch or by inserted the tray into an oven and running the self clean mode. If theses options aren’t possible, then the trays/racks cannot be kashered and must be thrown out. If the trays are very expensive or there are many of them such that there is a substantial financial loss if they must be thrown out, then there is room to rely on the opinions that libun kal suffices, which can be accomplished by waiting 24 hours and putting them into an oven on high for 1.5-2 hours. Consult a rabbi if you feel that there really is a substantial financial loss (see source 5 below).
• The toaster oven that the bread was baked in can be kashered through libun kal: wait 24 hours and put the oven on high for 1.5-2 hours (see source 6 below).

The prohibition of pat akum is very serious, and it must be made very clear to the non-Jewish teachers that under no circumstances can they use the ovens. Obviously this should be done in a way that won’t offend them, but at the same time there can’t be any room for them to feel they can get away with it. The halacha is so strict that the Shulchan Aruch (Y.D. 122, 9) rules that if one leaves a non-Jew in his house together with his pots, all the pots become assur and must be kashered since we are afraid maybe the non-Jew used them. If the non-Jew is afraid to use the pots because he knows that he’s not allowed to and can incur punishment for using them, then one can be lenient and assume he didn’t use them, but if he feels comfortable in using them and is not afraid, then there is room to say that all the pots need to be kashered. While there are many details to this halacha, and one should consult a rabbi in every specific situation, we do take out of this the severity of being lax and leaving kashrut matters in the hands of non-Jews. Therefore, when a school has non-Jewish teachers around, great care must be taken to properly set up a system that avoids all kashrut issues.

All the best and hatzlacha rabba!!

1. דעת השו”ע (סי’ קיב סעי’ ב) שפת פלטר (נחתום) מותרת במקום שאין פת ישראל מצויה מפני שהוא שעת הדחק, וכן הכריע הש”ך (ס”ק ט). ובכלל זה כל שהפת פלטר יותר יפה מפת ישראל או שהוא מין אחר (שו”ע סעי’ ה). ודעת הרמ”א שפת נחתום מותרת אפילו במקום שפת ישראל מצויה. מאידך, יש מחמירים אפילו כשאין פת ישראל מצויה, וכן הביא הכף החיים (ס”ק נו) מהאריז”ל.
2. לשון הרשב”א (מובא בב”י סי’ קיב) בהגדרת פת פלטר “כיון דעשוי למכור לכל אין בלקיחתו קירוב דעת כ”כ”, ועוד “למוכרו לכל מי שירצה לקנות”, ומשמע שבעינן שיהא נעשה לרבים ולא לצורך אדם יחיד כדי להחשב פלטר. וכן נראה מסברא דהיכא שנעשה עבור ישראל פרטי יש בזה יותר קירוב דעת מאם נעשה לצורך עצמו ובני ביתו ואינו דומה לפלטר. וכן הסיק החלקת בנימין (סי’ קיב ס”ק כט, ד”ה אבל) שיש להחמיר שכל שנעשה לאיש מסוים דינו כפת בעל הבית ואסור. וע’ ראשית דרכו סי’ קיב הע’ י
3. שו”ע סי’ קיב סעי’ יא, ט”ז ס”ק ז, ש”ך ס”ק ז, וכן הסכמת כל הפוסקים. ובישועות יעקב (ס”ק ד) ביאר דכיון שהפת של הישראל ומסתמא בקל אפשר לו להכשיר התנור, לא הקלו דאין בזה צורך חיי נפש. ועוד נאמרו בזה עוד טעמים, ע”ש בש”ך ובפרמ”ג (מ”ז ס”ק ז). והנה בשו”ת אג”מ (יו”ד ח”א סי’ מה) חידש שכל זה באופן שאי”צ הישראל לפועלים כגון בעה”ב שאפה דבזה אמרינן שמסתמא בקל יכול לאפות בעצמו ואין היתר חיי נפש, אבל מאפיה גדולה שא”א לאפות בלא פועלים יש להתיר שבזה לא שייך הסברא הנ”ל שהרי צריך פועלים ואינו יכול לעשות בעצמו. אמנם מלבד שיש הרבה פוסקים שחולקים על חידוש זה של האג”מ, נראה שבשאלה זו לא שייך ההיתר של האג”מ, שהרי יש גם מורות יהודיות בבית ספר ובקל אפשר להן לאפות, ולכן אין היתר חיי נפש במה שמורה גויה תאפה. וע’ ראשית דרכו סי’ קיב הע’ כז
4. כן הכריע השו”ע (סי’ קיג סעי’ טז) לענין בישול עכו”ם שאוסר כלים, ומשמעות הפוסקים שה”ה פת עכו”ם, וכן פסק החלקת בנימין (סי’ קיב סס”ק קלג, ד”ה וכן כל). וע’ דרכ”ת (סי’ קיב ס”ק פז) שהביא שנח’ בזה הפרמ”ג וגנזי יוסף, אמנם המעיין היטב בפרמ”ג שם (סדר הנהגת הנשאל באו”ה שלישי ס”ק לו) יראה שמה שהתיר הוא משום שאזיל לשיטתו דס”ל שגם בישול עכו”ם אינו אסור כלים (וחולק על השו”ע), אבל הכרעת כל הפוסקים שם כדעת השו”ע שבישול עכו”ם אוסר כלים (וכ”כ החכמ”א סו, יא וערוה”ש סי’ קיג סעי’ נ), ולכן ה”נ לענין פת עכו”ם הדין כן. וע’ ראשית דרכו סי’ קיב הע’ לג
5. לענין בישול עכו”ם, השו”ע (סי’ קיג סעי’ טז) הביא שנח’ ראשונים אם אוסר כלים, ולמעשה סתם כדעת האוסרים והביא המקילים בלשון י”א. וידוע בכללי פסק השו”ע שסתם וי”א הלכה כסתם. ומ”מ כתב הכף החיים שם (ס”ק עא, פט) שהשו”ע הביא הי”א לומר שיש לסמוך עליהם בהפסד מרובה או בשעת הדחק, אבל הזבחי צדק (ס”ק נט, מה) כתב שנקטינן כדעת האוסרים אפי’ בשעת הדחק. ולכן כתבנו שיש מקום להקל ע”י ליבון קל במקום הפסד מרובה שבזה יש לסמוך על דעת הכף החיים, ובפרט שהפרמ”ג (סדר הנהגות הנשאל באו”ה שלישי ס”ק לו) חולק לגמרי על דעת השו”ע ופסק כדעות שאין בישול עכו”ם אוסר כלים. וע’ ראשית דרכו סי’ קיג הע’ מא
6. בזה הקלנו ע”י ליבון קל כיון יש כמה צירופים נוספים: אין זיעה בתנורים שלנו, זיעה דינו כבלוע ע”י רוטב שסגי בהגעלה, זיעת אוכלים הוא מח’, ובפרט שא”א לעשות ליבון גמור לתנור טואסטר והוי הפסד מרובה אם צריך לזרקו