Ask a Question

תשובה 20 – מוסיקה בימי העומר או בימי בין המצרים – קורונה

מחמת שהרבה אנשים נסגרו בביתם בזמן המגיפה, היה צורך גדול לאותם אנשים לשמוע מוסיקה כדי לרומם את נפשם מהצער הגדול. האם יש היתר לשמוע מוסיקה בימי ספירת העומר ובין המצרים?

תשובה

הנה האיסור לשמוע מוסיקה בזמנים הנ''ל אינו מובא במקורות קדומים, אלא הוא מנהג שהתפשט בדורות האחרונים.

הראשון להביא מעין דבר זה הוא המג''א (סי' תצ''ג ס"ק א'), שכתב שנהגו לאסור ריקודים ומחולות של רשות.

הביאו במשנה ברורה (שם ס"ג), וכן שאר פוסקים.

אולם המנהג הנ''ל לא אסר שמיעת מוזיקה. והחילוק ביניהם נראה רב, שכן בריקודים ומחולות אדם מרגיש שמחה יתירה, שהרי כל גופו קופץ ורוקד, מה שא''כ בשמיעת מוזיקה, שהאדם נמצא בשב ואל תעשה, ושמחתו והנאתו מועטת.

אולם בערוך השולחן (שם ס''ב) למד בקל וחומר מריקודים ומחולות לאסור לזמר בכלי זמר.

וכן כתב גם כן בשו''ת מנחת יצחק (ח''א סי' קי''א) שאיסור כלי זמר בכלל מה שכתב המגן אברהם, ואף שהמג''א לא הזכיר כלי זמר, מ''מ כלי זמר הוי כל שכן, דהוי שמחה יתרה מריקודים ומחולות.

וכן האגר''מ (או''ח ח''א סוף סי' קס''ו) כתב לאסור בזמרא דמנא.

וכן הוא בשבט הלוי (חי"א סימן קכ''ה) שהעיד שראה ושמע מגאוני עולם שהמדקדקים בהנהגה בכל המדינות היו מנזרים עצמם מזה. ואין זה תפקיד הרבנים להקל ראש בזה וכיו''ב, ומי שמביא ראיה ממה שמקילים בזה היום לצערנו [בשאר ימות השנה] ולעשותו גזירה שאין רוב הציבור לעמוד בו, רצונו הכללית של כלי זמר, ה''ז שוגה בדמיונו ע''כ.

וכן כתב הגר''ע יוסף זצ''ל ביחוה דעת (ח''ו סי' לד) ובחזו''ע (יו''ט עמוד רנ''ח).

אולם אין ק''ו זה פשוט כדכתבתי לעיל, וכן נמצא מהגרי''ש אלישיב זצ''ל (הובא באשרי האיש, מועדים ח''ג דף תל''ב) שכתב שהרבה העירו דמה עניין ניגונים לריקודים ומחולות, ואמר שאכן אין לזה מקור, אלא שכל השנה המנהג להתיר ובספירה המנהג לאסור ע''כ. וכך נראה גם ממה שכתבו בספר הליכות שלמה (הערות עמוד שס''א) שאין האיסור מבואר בפוסקים אלא שכבר נהגו להימנע גם משירה, ואין לזוז מן המנהג.

א. אלא שכל הנ''ל הוא שלא במקום צער, ובמקום צער יש מקום רחב להקל, שכן כתב בשו''ת מהרש''ג (ח''ב סי' קכ''ה) להקל בבין המצרים, שהוא חמור מזמן ימי ספירת העומר, למי שסובל ממחלת העצבים (מובא בספר מקדש ישראל, חלק ספירת העומר ס''ח).

וכן כתב בשו''ת אור לציון (ח''ג סי' כ"ה אות ב') שמי שסובל מדיכאון יש לו להקל לשמוע נגינות עד ראש חודש אב, אולם לא רצה להקל למי שסובל מעצבות או מחוסר מנוחת הנפש.

הגאון רש''ז אורבעך (מועדים פרק י''ד הלכה ג' הערה 8) התיר לשמוע קלטות שירה אם המטרה היא רק להפיג בדידות או פחדים, כגון באשה אלמנה השוהה לבדה בבית וכד'. וכן הורה להתיר לאלמנה בי''ב חדשי אבלותה על אביה. ובעמוד שס''א, בהלכות ימי העומר בהערות, כתוב שהורה להתיר נגינה בפסנתר בבית אשה חולנית כדי לחזק רוחה. וכמו שהתירו לסוך הראש מפני חטטים בט' באב בזמן שסיכה אסורה, שאין זה לשם תענוג, כמו כן הכא אין המטרה לשמוח אלא להקל מעליה הפחד.

ובספר דברי שלום (ח''ד פסקי הלכות אות פ') התיר לחולה הרתוק למטתו ונחוץ להרגיע דאגתו לשמוע טייפ או כלי שיר, דכמו שהתירו לצורך פרנסתו התירו גם לצורך בריאותו.

וכן הובא הספר הלכות חג בחג (ספירת העומר פ''ז הע' 34) בשם הגר''ח קניבסקי.

והטעם שהקילו בכל זה נראה משום שכל שהוא מנהג, במקום הדחק יש להתיר. כן כתב ביבי''א (ח''ה או''ח ס' ל"ח אות ה') וכן כתב שנית ביבי''א (ח''ב אהע''ז ס''ס ט"ז) ובשו''ת חזו''ע (ח''א עמוד נ''ה) להקל במקום צער.

מובא כל הנ''ל גם בעין יצחק (ח''ג עמוד תרס''ג) להקל במנהג במקום צורך גדול או שעת הדחק גדול. ונתן טעם לזה, דמאחר והוא מילתא דלא שכיחא שיהיה במקום דחק גדול, אין לאסור מטעם מנהג, על דרך מה שכתב הרמב''ם, שדבר שאינו מצוי אין בו דין מנהג, ומאי דנהוג נהוג ומאי דלא נהוג לא נהוג.

ב. והנה רש''ז אורבעך זצ''ל בספר הליכות שלמה (מועדים פרק י''ד הלכה ג') צמצם מנהג איסור שמיעת שירה רק לסוג שירים המעוררים לריקוד. ובהערות כתבו שהרב התיר במחנות קיץ לשמוע 'שירי רגש' וכדו' כיון שאינם מעוררים לריקוד.

ובהלכות ימי ספירת העומר (פרק י''א הלכה י''ד) כתב ששירה המרוממת את האדם אך אינה מביאתו לריקוד ומחול מותרת. ובדבר הלכה שם כתבו שיש להתיר שמיעת פרקי חזנות ונגינות 'קלאסיות' וכד'.

וכן בספר מקדש ישראל (ספירת העומר סי' ס''ה) כתב להקל לשמוע ניגונים עצובים(המעוררים לבכי).

הרב זלמן נחמיה גולדברג בשו"ת בנין אריאל (עמוד 65 אות ז) כתב מעין דבריו: "נראה שמוזיקה קלסית למשל, שאיננה מוזיקה המביאה לריקודים ומחולות, ואיננה מנוגנת בבית המשתה, אינה בכלל האיסור. ואכן התירו רבנים שמיעת מוזיקה כזאת אפילו בימי בין המצרים, היינו מוזיקה ששומע אדם תוך שהוא עוסק במלאכתו, לומד או נוהג לבד באוטו שלא ירדם, היות והאדם טרוד בענייניו".

ג. עוד שם כתב הרב גולדברג לחלק המנהג בין ימי הספירה לימי בין המצרים, וכתב שהגזירה נאמרה רק בזמן בין המצרים שהוא חמור הרבה יותר מזמן הספירה: "יש נוהגים לערוך הקבלה בין ימי המצרים לבין ימי הספירה, אולם ימי בין המצרים חמורים יותר. בימי הספירה אין איסור לקנות דברים חדשים. כמו כן בימי הספירה, פוסק המשנה ברורה (סי' תצג ס"ק ב') שאם נזדמן לו איזה ענין שצריך לברך עליו שהחיינו יברך. וכן נראה באיסור שמיעת המוזיקה, יש להבחין בין שתי תקופות שנה אלו. אמנם איסור ריקודים ומחולות כאמור לעיל, גם בימי בין המצרים וגם בימי ספירת העומר. כי בימי הספירה לא נקבעו כאבלות על החורבן, ואין להשוות את איסור כלי הזמר בימים אלו לגזירה הכללית של כל ימות השנה שבאה מחמת החורבן".

וכן חילק גם הרב נחום רבינוביץ בשו"ת שיח נחום (סימן לה) בין ימי בין המיצרים לימי ספירת העומר: "היום נפוצו מאוד משמיעי קול ונגינה מכל הסוגים, ובסתם אין בהם משום שמחה יתירה כמו שהיה לפנים. וכבר נהגו רבים לשמוע מוזיקה, ואין בכך משום עונג מיוחד. אולם ודאי שבבין המיצרים ראוי שלא להאזין למוזיקה של שמחה אפילו בלא ריקודים. אמנם בימי ספירת העומר לא נהגו לאסור אלא שמחה של ריקודים ומחולות". ראה כל זה בספרו של הרב צבי רייזמן שליט''א רץ כצבי.

ד. הנה שמיעת מוסיקה מטייפ, אף שמצאנו רבים שהחמירו, וכגון בשו''ת משנה שכיר (סי' קמ''ט) ובאגר''מ (או''ח ח''א סי' קס''ו) ובקובץ בית אהרן וישראל (כרך ס''ד עמוד קט''ז) ובשו''ת שבט הלוי (ח''ח סי' קכ''ז) ובשו"ת אז נדברו (ח''ח סי' נ''ח) ועוד כהנה, אולם בספר דברי יציב (או''ח ח''ב סי' רמ"ו) הסתפק בזה, ויש שהתירו לשמוע מטייפ, ראה ברבבות אפרים (ח''ד סי' קע''ז) .

חילוק בין שמיעת מוסיקה מכלי שיר לשמיעה מרדיו מצאנו בשו"ת חלקת יעקב (או"ח סימן ס"ד) שכתב להתיר שמיעת מוסיקה ברדיו, וטעמו כיון שרדיו לא היה מצוי בזמן קדמון לא נכלל זה בגזירת האיסור לשמוע שירה: "ויש עוד סברא גדולה להתיר, כיון דבשעת הגזירה לאסור הזמרה מטעם אבלות לא היה עדיין הרדיו, לא חל הגזירה על הרדיו. ואין זה דומה למין כלי זמר שיתחדש, אף על פי שלא היה בשעת הגזירה, דוודאי אסור, משום דהגזירה היתה כל מיני כלי זמר. והסברא נותנת דאף כל זה שיתחדשו בכלל. אבל הרדיו, שאין רואים כלל המנגן, ובא ממרחק רב על פי חדשות הטבע, מיקרי פנים חדשות ואינו בכלל הגזירה. ואף שהיא רק סברא בעלמא, ומי שירצה יכול לדחותה, מכל מקום סניף יש."

ומו''ר הגאון הרב ישראל בעלסקי, ראש ישיבת תורה ודעת, בשו"ת שולחן הלוי (פרק ט"ז ס"ב) כתב לדחות דעת החלקת יעקב: "יש שרוצים להתיר אם המוזיקה היא רק על קלטת, כי אינו שומע למוזיקה חיה. אבל אין ראוי לעשות חילוקים אלו, כי אין סברא לחלק רק בגלל שבדורות הקדומים לא היו להם קלטות וכו'. ובפוסקים לא חילקו בין שמיעת שיר על ידי קלטות לכלי שיר חי, כי הקלטת עצמה היא 'כלי שיר', זו אותה מוזיקה ואין שום חילוק. ואם מתחילים לעשות חילוקים כאלו, הרי זה מביא לשמוע לקלטות גרועות מזה".

ה. במקום שיש חשש שאם לא נתיר שמיעת מוסיקה אנשים ימלאו את זמנם הריק בדברים האסורים, א''כ יש להתיר את השמיעה.

כן כתב בנטעי גבריאל (פסח ח''ג דף ש''ג). ולמד זה מדברי החת''ס (אגרות סופרים סי' ג') שכתב ללמד זכות על דבר שאסרו בקהילתו לשחק במשחק הקוויטלך, ומתוך הבטלה באו לידי מחלוקת ולשון הרע, וכתב שישראל בני נביאים הם וקדמונינו הנהיגו כן להעסיקם בכגון זה כדי שלא יבוא לידי קללה והשחתה, וראיה לזה ממדרש רבה פרשת וישלח (פרשה פ''א), צריכים אנו להחזיק טובה לאומות העולם שהן מכניסין מומסין לבית טריטאות שלהם ומשחקים בהם, שלא יהיו משיחין אלו עם אלו ויבואו לידי קטטה וכו', ודן מינה ששומעים קול שירים ועל ידי זה מונע מלדבר לשון הרע, וגם הוא להרגיע החושים, ובפרט לנשים המטפלות בחינוך ילדים שעוסקות בעבודה קשה בביתם כל היום שיש מקום להתיר. וכעין זה כתב בשו''ת להורות נתן (ח''ד סי' מ''ו), שהיום נשמעים בראש חוצות שירים של תפלות מהרדיו, לכן מוטב שישמעו שירים המיוסדים על פסוקים כדי למונעם מאיסורא רבא לשמוע קול זמר מסיטרא דמסאבותא. עיי''ש שהוסיף דלא אמרינן הכא הלעיטהו לרשע וימות (ב''ק סט:), שיש לצדד דהכא לא מקרי רשע, דלא משמע לאינשי איסורא בהא, ועוד דלא במזיד עבדו אלא דהקטטה ממילא באה.

וכן הביא בילקוט יוסף (ד' תעניות דף ר"ט) בשם אביו הגדול הגר''ע יוסף שהתיר לתחנות הרדיו הכשרות להשמיע שירי קודש המלווים בכלי שיר, והוא כדי למנוע את קהל המאזינים מלשמוע שירים חילוניים עם מילות תועבה, ונשים משוררות.

וגם הרב אליהו שלזינגר, בשו"ת שואלין ודורשין (ח"ד סימן לז) כתב להתיר מטעם הנ''ל: "ואם כך התירו במלאכות אסורות, שהוא דינא דגמרא ויסודו מן התורה, ושעליו אמרו כל המבזה את המועדות כאילו עובד עבודה זרה, אבל מצאו כאן היתר להדפיס עיתונים דתיים, כדי שלא יקראו עיתונים אחרים שאין רוח חכמים נוחה מהם. הרי ק"ו בן בנו של ק"ו בדבר שביסודו הוא מנהג, וגם לא כתוב בשם מקום לאסור כלי זמר, ורק ריקודים ומחולות אסרו. הרי פשוט הדבר כביעתא בכותחא דיש להתיר לשמוע גם כלי זמר, כדי שלא ילכו לשמוע נגינות אסורות ויעבירו לערוץ אחר שתאחזנה פלצות ממה שמשמיעים שם, דברי נבלה מינות ואפיקורסות וגם ג' עבירות החמורות, ה' ירחם. ובפרט בימינו שרגילים לשמוע בכל השנה זמירות שירות ותשבחות. וכל אדם יש לו בביתו מכשירי הקלטה וקלטות לרוב, ואין הדברים משמחים כל כך כמו בשנים שעברו, שלא היו רגילים בכל אלו. וגם לרבים זה נחשב להם כרפואת הנפש לשמוע זמירות ופסוקים עם כלי זמר, והדבר מציל אותם מדיכאון מחשבות רעות וזרות. ומקיימים מאמר קדושים "מצוה גדולה להיות בשמחה" גם בימי הספירה, שעכ"פ איננו מראים את השמחה בחוץ, אבל בפנימיות יש להיות שמח, כי העצבות מביאה את האדם לידי חטאים ומרעין בישין וכו'. על כן הדבר פשוט וברור דיש להתיר לשמוע נגינה שקטה גם עם ליווי של כלי זמר בימי הספירה. וכן שמעתי בשם רבנים גדולים וחשובים שליט"א, שאף הם התירו כהאי גוונא, ולא הבאתי את הדברים כאן בשמם כיון שלא שמעתים בעצמי רק מכלי שני. אבל כיון שאמרתי את כל הנזכר גם בערוצי הקודש, היו כמה תלמידי חכמים שהתקשרו אלי וסיפרו לי בשם רבותיהם שגם הם נטו להתיר".

ו. והנה לסיום יש להביא שוב מה שכתב הרב גולדברג בספרו בנין אריאל על חובת שמירת בריאות הנפש, ושיש לעתים להתיר דברים עבור כן: "יש אנשים ששמיעת מוזיקה עבורם היא דבר חיוני לצורך מנוחת הנפש, כדברי הרמב"ם בשמונה פרקים (פרק ה) "מי שהתעורר עליו מרה שחורה, יסירה בשמיעת הניגונים ובמיני זמר… כי הנפש תלאה ותעכור המחשבה, בהתמדת עיון הדברים הכעורים… כן צריכה הנפש גם כן להתעסק במנוחת החושים בעיון, לפיתוחים ולעניינים הנאים, עד שיסור ממנה הליאות". מוזיקה זו, שהיא חיונית לנפש, אין לה כל קשר לריקודים ומחולות שנאסרו בימי בין המיצרים, לפי המג"א, והיא אינה אסורה בימים אלו".

למעשה ישנם מפוסקי זמנינו שהתירו לשמוע מוסיקה מכלי שיר בזמן שאדם סגור בביתו מכל הני טעמי שכתבנו.