כשקורא תהלים לעילוי נשמת הנפטר יזכיר שמו ושם אמו, ויש מנהגים להזכיר שם אביו, ויש המזכירים שם אביו ואמו.
מקורות וביאורים
כתב הכה”ח (סי’ רפד ס”ק לז): “ומה שמזכירין בהשכבה שם האם, שאומרים פלוני בן פלונית ואין אומרים בן פלוני, עיין הטעם בזוהר הקדוש (פרשת לך לך דף פד ע”א יעו”ש). והוא הדין בברכה כשמברך את חבירו צריך להזכירו בשם אמו, כן משמע בזוהר הקדוש שם”.
ובשו”ת יביע אומר (ח”ב או”ח סי’ יא) כתב שישנם מנהגים שונים. יש שמזכירים את שם האב, פלוני בן פלוני. ויש שמזכירים את שם האם, פלוני בן פלונית. וישנם שמזכירים את שני השמות, פלוני בן פלוני ופלונית. והביא משו”ת דודאי השדה (סי’ צה) שכתב: ״מנהג אשכנז לומר שם שניהם – האב והאם. ובעירו נהגו שהלימוד והתפלה שאומרים עליו, מזכירין אותו בשם אמו. ובהזכרת נשמות (השכבה) בשם אביו. ומצא בס’ סוכת שלום להגאון ר’ אליהו גוטמאכר שהאריך בזה, ודעתו שכאשר מתפללים על החיים כגון על חולה וכיו”ב הכל הולך אחרי האם, והתפלה בעד הנשמות אחר האב, כי נשמת האב והבן נקשרים יחד. וכן א”ל גאון אחד לנהוג כן״ ע”ש, עכת״ד. ויש לסייעו מדברי הספר חסידים (סי’ רמב) וז”ל: ״הנהנה מן המעות שהניחו לזכר נשמת המתים בתוך שנה לפטירתו. צריכים הנהנים ממנו לומר, והוא רחום יכפר עון כו’ אודות פלוני ב”ר פלוני, שחטאתו תכופר ונפשו בטוב תנוח וכו’.״ ע”ש. הרי דנקיט פלוני בן פלוני, ולא בן פלונית. ומיהו לנקבה נראה שיאמר פלונית בת פלונית שהבת אצל האם לעולם. וכ”ה בס”ח (סי’ רלז) תלכו ותאמרו לפלוני’ בת פלונית או פלוני בן פלוני. ע”ש.
והרב בצלאל שטערן בשו״ת בצל החכמה (ח״ג סי’ צא) נשאל אם בתפלה שאחר לימוד משניות לעלוי נשמת הנפטר, יש להזכיר שם אביו של הנפטר פלוני בן פלוני או שם אמו פלוני בן פלונית, וכן בנוסח כתב המצבה, אם נכון להזכיר שם האב או שם האם של הנקבר שם. ואחר אריכות דברים הביא שם מה שכתב בגשר החיים (ח”א עמ’ שלח סעי’ ו’), וז”ל: “והאשכנזים נוהגים להזכיר את הנפטר בשמו ובשם אביו וכו’ אולם הספרדים נוהגים להזכיר בשם האם” וכו’ והסיק להלכה: שכיון שישנם מנהגים שונים, אם בני הקהלה הם ממקומות שמנהגיהם היו שונים בענין הנ”ל נכון שבהזכרת נשמות שהש”צ מזכירן בג’ רגלים וביוה”כ בפרהסיא בתפלת א-ל מלא רחמים יאמר, פלוני בן פלוני ופלונית וכן פלונית בת פלוני ופלונית בהזכרת שם האב והאם, שיש בזה התחשבות במנהגי כל המקומות והוא גם מתאים למש”כ בזה בס’ הדרת שלום ושו”ת דודאי השדה (עיין אות ג’ ה’). וכן ינהגו גם באמירת יה”ר שאחר לימוד משניות ברבים להזכיר שם האב והאם. ואמנם כל זה כשלא קבעו שם מנהג עדיין, אבל אם קבעו כבר להזכיר שם האב או האם בלבד פשוט שלא ישנו מנהגם. וסיכום ההלכה למעשה הוא כך:
א) בסגולה ולחש יש להזכיר שם האם, פלוני בן פלונית או פלונית בת פלונית. ב) בתפלה אחר לימוד משניות, בהזכרת נשמות ובנוסח כתב המצבה יש מנהגים שונים, וכל מקום יחזיק במנהגו. ג) במקום שאין מנהג ובמקומות שנתקבצו אנשים ממקומות שונים עם מנהגים שונים, נכון להזכיר שם האב והאם.
מתוך הספר ״שף ויתיב – הלכות קריאת תהלים״ מאת הרב שי טחן, פרק י: דיני הקריאה באבלות, הלכה ד (עמ׳ 151 במהדורת הדפוס).
