יקרא המזמורים בשירה ובזמרה ובשמחה ובכוונת הלב ולא במרוצה.
מקורות וביאורים
כן כתב השל״ה (מס’ תמיד, פרק נר מצוה אות קכ): ״ואשרי האיש אשר אומר תהלים בשירה ובזמרה ובשמחה ובכוונת הלב, לא כמו בדור הזה אשר אומרים במרוצה ובמהירות ובבלי כוונה והבנה, ושוגים ג״כ בקריאה ומדלגים הפסוקים וחוטפים זה מזה וכו’ וכמעט אין זה בירך אלא מנאץ ח״ו. על כן אני אומר טוב מעט בכונה מהרבות שלא בכונה״.
וכן הביא הפמ״ג (משב״ז סי’ א סק״ח) בשם השל״ה (ענייני תפלה) דיש לומר תהלים במתינות ולא לחטוף פסוקים, העונים חוטפים של האומר והאומר של העונים אין זה מברך אלא מנאץ.
ובפלא יועץ (ערך תהלים) כתב גם שיש לקרוא בקול רינה, והוסיף שיהיה בשפל קול, וז״ל: ״וכל המעלות האלו ויותר מהמה, הנה הנם להקורא אותם כתקונם, אות באות, תבה בתבה, בקול רנה ותודה ובשפל קול התחנה, כי יתן את רוחו אליהן ויבין מה שהוא מוציא בשפתיו, שהם תפלות נוראות על אויבי וצרי הנפש, ולזמר עריצים ולהכרית כל החוחים והקוצים, ושבחים ותהלות גדולות לנורא עלילות, והדברים עתיקים והם מפלאות תמים דעים, דברי אלהים חיים אשר נאמרו לדוד המלך ברוח הקדש, ואף כי אין אתנו יודע עמקן ורומן, ויש אשר לא ידע מאי קאמר, אפלו הכי הדברים פועלים ועושים פרי למעלה ומעשה ידינו כוננה עלינו, ובלבד שיקרא אותם במתון בלי חסרות ושגיאות, כמנהג כמה בוערים בעם שקורים אותם במרוצה בחלף וחסור ושגיאות כהנה וכהנה, חוששני להם מחטאת במקום מצוה, אם יכולים לקרוא אותם כתקונם, ותהי מרוצתם רעה, וכבר כתבנו בזה לעיל בערך רנה״. וכתב שוב כדברים האלו ביתר שאת (ערך רינה): “אמירת התפלה ושאלות ובקשות וברכות במהירות הוא גנאי גדול, אפלו אם ידבר כן איש אל רעהו, וכל שכן לפני מלך בשר ודם שבודאי יקצף על קולו ומתחיב בנפשו, שאין זה מבקש ותחנונים מדבר, ואפלו לצוות למשרתו באופן זה במהירות הוא גנאי. ויצייר האדם כאלו אומר בלעז באותו אופן במהירות, ויראה ויבין גנות הדבר ויבוש ויכלם. וכן קריאת התורה במהירות, הן נגרע מערכו ושגיאות מי יבין, ובכל קריאה יש טעמים לנגן הקריאה וסודם רם ונשא, ומי שמחסר אותם מאבד טובה הרבה. ועוד שם: “וקריאת המשנה בנגינה אין ערך אליה, ובפרט התהלים, הן הם שירי דוד המלך עליו השלום, וצריך לקרותם בקול רנה ותודה. וכמה מהבושה מגיע לאדם שאומר קודם קריאת התהלים: וכשם שאנחנו אומרים שירים בעולם הזה כך נזכה לומר לפניך שיר ושבחה לעולם הבא, ואם אחר כך הוא קורא אותם במהירות, אוי לו אם כך יאמר שיר ושבחה לעולם הבא, אין זה שיר ושבחה אלא יגון ואנחה.”
וכל זה ביחיד, ועוד נוסף על זה כשהוא ברבים: “וכשקורין ברבים ואחד הוא ממהר לקרות, וכן הש”ץ שהוא ממהר באמירת התפלה, הוא חטא רבים נשא, שעל כרחם הרצים יצאו דחופים בשבילו, רצים אחריו ואין מגיעים אותו, נמצא שהם אנוסים והרץ נושא את עונותם על נפשו ועל צוארו, וריב להשם עם אלו הרצים, ובפרט רבים מעמי הארץ אשר בקרותם במהירות המה כשלו ונפלו, בכל תבה שגיאה אמור יאמר השם: מי בקש זאת מידכם רמס חצרי (ישעיהו א,יב) ולמה תרשו תרתי גיהנם, שאתם מצערים עצמכם להניח תענוגי העולם הזה ואתם כופים את יצרכם לעמוד בתפלה וללמוד, וכשאתם קורים ומתפללים במהירות אתם מכשלים לפני, והלואי שלא יצא שכרו בהפסדו וההפסד יתר על השבח, שהוא כמחרף ומגדף שמזכיר שמות הקדש וכל התבות חטופות וקטופות. ונהי שאמרו (שיר השירים ב,ד) ״ודגלו עלי אהבה״ – ודילוגו עלי אהבה (שיר השירים רבה), זהו אם לאחר העמל והטורח וקריאתו במתון, אפלו הכי מחמת טפשותו מגמגם בלשונו, אז חשוב לפני המקום כתינוק קטן המדבר בלעגי שפה ולישנא קטיעא, שחביב וערב ולשומעים ינעם, אבל אם הגדול שיכול לדבר בטוב טעם ודעת, מדבר בלישנא קטיעא הרי זה כחוכא ואטלולא, והיטב יחרה אף השומע, כי יאמר, כהתל באנוש התעללת בי. ולו חכמו ישכילו כי טוב מעט בכונה, ואין הקדוש ברוך הוא מונה דפים אלא שעות, נמצא שאם חזית איש מהיר במלאכתו מלאכת הקדש, פתי וסכל יקרא כי מה לו ולצרה הזאת. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה (עי’ סנהדרין קא,א) “הקורא פסוק בנעימה מביא גאולה לעולם״, עכ״ל.
וכן הביא מהר”ח פלאג’י זצ”ל בהקדמתו לביאורו על תהילים הידוע בשם “הכתוב לחיים”, בזה הלשון: ״וגם שיזהרו ללמוד אותם בשובה ונחת, בשפה ברורה ובנעימה. ולא כאותם אנשים דקודם שבאו להתחיל “אשרי” קמא, ירוצו ולא ייגעו להיות נמצאים בפסוק “כל הנשמה תהלל יה הללויה”. ובלימוד כזה לא בחר ה’. דלפי שיעור הכוונה ואמירה נעימה של התהלים כאותו שיעור יעשה לו סגולה. דגם ה’ יענהו, דלרב תרבה ולמעט תמעיט. וטוב מעט בכוונה ספר אחד מהרבות שלא בכוונה כל החמשה ספרים. והביטה וראה להרב אליה רבה (בסימן א’) בזה הלשון: “אשרי אדם האומר תהלים בשירה ובזמרה ובכוונת הלב, ואין לאומרם במרוצה ובמהירות ובלתי כוונה והבנה, ויש כמה ששוגים בקריאה ומדלגים בפסוקים, וחוטפין זה מזה וכמעט אין זה מברך אלא מנאץ ח”ו. ודברים אלו מצוה לאומרם בפני המון העם הלומדים תהלים שיתנו דעתן ויזהרו בלימודם, והובא דבריו בספר חסד לאלפים (סי’ צג בהגהה אות ב’), ועיין נמי בהקדמה הנזכרת (אות ו’) ובקשל״ה (דף עח ע״א) ודברים אלו מצוה לאומרם בפני המון העם הלומדים תהלים שיתנו דעתן ויזהרו בלימודם״, עכ״ל.
וכן כתב רבי אברהם פלאג’י בספרו וישכם אברהם (תהלים בפתיחה) על אחד שקרא במרוצה את ספר התהלים שיש בו ק״ן פרקים פעמיים: ״ואני הוכחתי (מלשון תוכחה) לבעל הבית אחד שהיה קורא תהלים כפ״ר בלי כוונה ובמרוצה, שיש לומר בזה דרך מליצה במה שאמר התנא באבות (פ״ד משנה כ) ‘אל תסתכל בק״ן ק״ן אלא במה שיש בו’ דהיינו ב’ פעמים ק״ן שהם מזמורי התהלים, כי למראה עיניו של אדם גמר אומר כפ״ר לנו וליבו בל עמו, והעיקר הוא ‘במה שיש בו’, שיתבונן במזמורים הדק היטב בכונה רצויה ולא יסיח דעתו מהם וטוב מעט בכונה״, עכ״ל.
וכן כתב החיד״א בספר עבודת הקודש (יוסף סי’ ה) שיאמר תהלים בנחת מלה במלה.
מתוך הספר ״שף ויתיב – הלכות קריאת תהלים״ מאת הרב שי טחן, פרק ו: הכוונה בקריאה, הלכה ב (עמ׳ 85 במהדורת הדפוס).
