שאלה
מי שדיבר בשעה שאדם אחר אמר את ברכת ההבדלה, האם עליו לחזור ולהבדיל לעצמו, או שעדיין יכול לצאת ידי חובתו?
תשובה
אם שמע את ההבדלה, הרי זה בסדר.
מקורות
הגמרא בסוכה לח ע”ב מלמדת את הכלל ששומע כעונה. רבי חייא בר אבא פוסק שמי ש”שמע ולא ענה, יצא ידי חובתו”. העיקר הוא שמיעת הברכה, ולא אמירתה או העניה עליה.
וכן כתב השולחן ערוך שהשומעים “יוצאים בשמיעתם כשמתכוונים לצאת בו, אף על פי שלא ענו אמן”. לכן מי ששמע את ההבדלה יצא ידי חובתו.
- גמרא סוכה לח ע”ב: שומע כעונה; שמע ולא ענה, יצא ידי חובתו
- שולחן ערוך, אורח חיים סימן ריג סעיף ב: השומעים יוצאים ידי חובתם בשמיעה בכוונה, אף בלא עניית אמן
